<h1>ספר היראה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ואל תחשוד חברך, כי שמא כשר הוא בדבר, והחושד בכשרים לוקה בגופו. ואל תביא עצמך לידי חשד, להיות נקי מהשם ומישראל, פן יכשלו בני אדם על ידך שיחשדוך הבריות. מחול לכל החושדים בך.
<h2>דף ד:</h2>
בא מבית התפלה והגיע זמן שכיבה, יקרא קריאת שמע כלה שיש בה מאתים וארבעים ושמונה תבות, להרחיק כל מזיק ממאתים וארבעים ושמונה אברים שבו. ויאמר ויהי נועם, והשכיבנו בלא חתימה. ומקראות, אחד המרבה ואחד הממעיט. ויפקיד רוחו ביד בוראו, ויתודה, וימחול לכל המצערים אותו, כדאמרי רבותינו (מגילה כח א) שרי ליה לכל מאן דמצערן.
<h2>דף ה:</h2>
ויתן מטתו בין צפון לדרום, ויחלוץ [מנעליו] של שמאל ואחר כך של ימין, וישכב, ויסיר חלוקו במטתו, ולא יראוהו קורות ביתו מגולה. ואם יש שם כתבי קדש במקום אשר הוא שוכב שם, יכסה. וחומש, צריך להניח בתבה, ומכוסה.
<h2>דף ו:</h2>
וילך לבית הכנסת. ובבואו סמוך לבית הכנסת, ימהר פעמיו, כמו שכתוב (תהלים נה טו) בבית אלהים נהלך ברגש. ויבדוק מנעליו פן יהיו מטנפים, וכן אמר שלמה בחכמתו (קהלת ד יז) שמר רגליך כאשר תלך אל בית האלהים. ויבוא לבית הכנסת, ואומר בכניסתו (תהלים ה ח) ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, וישב במקומו. ואם יש לו עוד טלית, יתכסה בו ויברך להתעטף בציצית.
ויצא מבית הכנסת בנחת ובדרך כריעה, ויאמר (תהלים ה ט) יי נחני בצדקתך וגו', וילך. ובלכתו בדרך, אל ישוח יותר מדי, ואל ישפיל סודרו על עיניו, פן יחשב ללעג. ואל ילך בקומה זקופה. כי ההולך בקומה זקופה, דומה כמסלק המורא מעליו, אלא ילך במדה בינונית, לא זקוף ולא כפוף יותר מדי, (אלא) [עד] שלא יראה הבא כנגדו בפניו. וישפיל עיניו, שלא יראה את חברו כנגדו כמלא עיניו.
<h2>דף ח.</h2>
ובעודו בבית הכנסת, אל ידבר דבור חול עם אדם ואף כי בשעת קריאת התורה. ואם ישבו אצלו בני אדם המדברים, יניע שפתיו וידמה עצמו כמתפלל. ואל יתפאר לומר, איני מדבר, כי כל המתפאר כמעט הוא נוטל את שכרו.
וישלים פרשיותיו עם הצבור בכל שבוע, שנים מקרא ואחד תרגום. ואם אין לו תרגום, יקרא שנים מקרא ואחד לעז, וטוב יותר מלומר שלש פעמים המקרא, כי התרגום היה להבין המקרא למי שאינו בקי, כל שכן לעז פרוש שהיא לשון הלועזות. והמקרא יקרא בנגינותיו, כי הקורא בלא זמרה, התורה חוגרת שק.
<h2>דף י:</h2>
ובקומו להתפלל, יכוין רגליו זו אצל זו, וישוח ראשו, וידחוק אציליו לגופו נגד חגורתו, וישים ידיו תחת לבושו, הימנית על השמאלית.
ואם תוכל, לא תאכל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים עד לאחר תפלת הערב, כמו שדרשו רבותינו ואתי השלכת אחרי גוך (מ"א יד, ט), לאחר שנתגאית תקבל עול מלכות שמים, אם לא שתאכל בעוד היום גדול שעור שלש פרסאות.
<h2>דף יא:</h2>
וטרם ילך לעסקיו, ילמד פסוק או הלכה, כדי לקים מצות והגית בו (יהושע א ח). ואותה שעה ילמד בהגיון הלב, ולהיות אזניו ועיניו פקוחות אל אשר מוציא בשפתיו. ואל יפסיק משנתו לדברים בטלים, כי אף לומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, אשר יש בו דבר שבח שמברכים עליהם ברוך שככה לו בעולמו, הרי זה מתחיב בנפשו (אבות פ"ג מ"ט). קל וחומר לשיחת חולין אשר כל דברי עבירה תלויים בה, והשח בהם עובר בלאו ועשה (יומא יט ב). עשה, ודברת בם (דברים ו ז) ולא בדברים אחרים, ולאו הבא מכלל עשה, עשה. ולאו, כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר (קהלת א ח). וכל שכן להפסיק מדברי תורה שהוא חייב לעסוק בהם. ועל המפסיקים נאמר (איוב ל ד) הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. ואמרו רבותינו (חגיגה יב ב) כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי רתמים בגיהנם.
<h2>דף יג:</h2>
ואל ירמוז בעיניו ויקרוץ בשפתיו וימלול ברגליו ויורה באצבעותיו, כי תועבת השם כל עושה אלה. ובתפלתו מיושב אל יסמוך לאחריו, ולא יהא נוטה לצדדין דרך גאוה, אלא ישב וראשו כפוף, שלא יראה פני היושב נגדו חוץ לארבע אמותיו. ושני אציליו על עצם הירך מקום חבורו לגוף מכאן ומכאן, ושתי ידיו תחת לבושו, הימנית על השמאלית כנגד טבורו. ואל יפשוט רגליו, אך יהיו שוקיו על עמדן, למען יהיה יותר ברעדה וביראה. וינענע כל גופו לקיים (תהלים לה י) כל עצמתי תאמרנה.
ובכל אחד ואחד משלשה שמות האמורים בפסוק ראשון, יאריך עד שיחשוב היה—הוה—יהיה. ולא יאריך באל"ף דאחד, ולא ימהר בח"ת לקרותה בחטף. ויאריך בדל"ת, עד שיחשוב בלבבו שבורא עולם הוא מלך למעלה ולמטה בשמים ובארץ, ובארבע רוחות העולם ממזרח וממערב מצפון ומדרום ותהום רבה, ומאתים וארבעים ושמונה אברים שבו. ואם לא יוכל לכון כל כך, יכון השם שהוא עתה אלהינו, עתיד להיות אחד. ובכל פעם בהזכירו שם המיוחד יחשוב בו פרוש קריאתו שהוא אדון כל. בכל לבבך, בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע. ובכל נפשך, אפילו נוטל נשמתך. ובכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך. אשר אנכי מצוך היום, יפסיק עד יחשוב היום נצטוו לי. על לבבך, עד כאן כונת הלב ועקר קבלת עול מלכות שמים. ואפילו מהלך בדרך, נכון לעמוד עד שיגיע לעל לבבך, אך מפסוק ראשון יצא ידי חובה. מכאן ואילך יקרא כדרכו בכונה לפי כחו. כשיגיע לוקשרתם לאות על ידך, ימשמש בתפלין של יד. לוהיו לטוטפות בין עיניך, ימשמש בתפלין של ראש. וכשיגיע לוראיתם אותו, יעיין בציציתו. ויחתוך זי"ן דתזכרו.
ואל יישן פרקדן, פן ישים ידו על הערוה.
<h2>דף יד:</h2>
לעת ערב לך ובדוק עצמך יפה יפה טרם שתלך לבית התפלה. ולבש מכנסיך ועשה כל הסדר שאמרנו בתפלת שחרית.
<h2>דף טו.</h2>
ובקריאת שמע יהיה מאד נזהר שיוציא בשפתיו וישמיע לאניו מאתים וארבעים ושמונה תבות שבו. ויתן ריוח בין הדבקים, כדברי רבותינו (ברכות טו ב) בכל-לבבך, ועל-לבבך, וכיוצא בהן.
<h2>דף כה.</h2>
ואם פגע דבר ערוה כגון אשה, בין יהודית בין ארמית, בין נשואה בין פנויה, בין גדולה בין קטנה, יעצום עיניו או יסבב לצד אחר, כדי שלא יראנה. וכן אמר החכם, אין לך דבר חוצץ בפני התאוה כעצימת העין. וכן אם פגע חזיר וחזירה או כל בהמה נזקקים זו לזו, אל יסתכל בהם. ויהיה מקדים בשלום כל אדם אפילו אינו ישראל. כדי שיהיה אהוב ונחמד לבריות, אך לא בשלום אשה. ויבוא לביתו בשלום, ויסיר תפליו ויתנם בכיס, של יד על של ראש. ויסיר של ראש תחלה ואחר כך של יד. ויסיר מכנסיו וילבש אחרים. וטוב שילמד מיד, משום דכתיב (תהלים פד ח) ילכו מחיל אל חיל, ומיד, טרם ילך לעסקיו.
<h2>דף כה:</h2>
לעולם, בין בשעת תפילה ובין בשעת ברכת המזון, כל שעה שאדם עסוק לדבר בשכינה, לא יגע בבשרו, כי אם בידים עד הפרק העליון, ובצוארו עד חלוקו, אבל לא ברגליו, ולא בכל שאר בשרו ובמנעליו. ואם נגע, יטול ידיו או ישפשפן בעפר [או בצרור] או בקיסם. ואם יצטרך לחכך, יחכך מעל לחלוקו. ואל יגע לא בכנה, ולא בשער בית השחי ובית הערוה. ואם נגע, יטול ידיו או ישפשפן בעפר או בצרור או בקיסם. ובשעת תפילה, טפח מגולה אפילו באשתו, ערוה, ואסור לקרות שמע ולהתפלל ולהסתכל בה.
<h2>דף כט:</h2>
בצאתך לדרך צא בכי טוב, והזהר בתפלת הדרך. וזוהי, יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו, שתוליכנו לשלום, ותצעידנו לשלום, ותסמכנו לשלום, ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך, ותנחנו אל מחוז חפצנו בשלום, ותחזירנו לבתינו לשלום, כי אתה שומע תפלה. ברוך אתה יי, שומע תפלה. וצריך לאמרה אפלו אם אינו רוצה ללכת אלא פרסה, ובתוך מהלך פרסה. וכן אם שכח לאמרה ונזכר לאחר שהלך פרסה, אומר בלא חתימת ברכה. פגעת גוים, אל תשנה דבורך כאלו אינך יהודי. גם אם יאמרו לך גוי אתה, אמור יהודי אני. ולא תעבור על המכסנין ותתפש ותשים יראתך ונפשך על קרן הצבי. אל תעמוד במקום סכנה ותסמוך על הנס, אך תירא תמיד פן יגרום החטא, וזכור ליעקב אבינו, ויירא וגו' ויצר לו (בראשית לב ח). אל תקניט גוי קטן, כי הגוים נוטרי איבה הם.
והתרחק מן הנדרים, כי בעון הנדרים בנים מתים, ואשתו של אדם מתה. ומן השבועות ומן הכעס, כי כל הכועס, מבלבל דעתו ורוחו ולא יתיצב באהבת הבורא. וכן אמרו רבותינו לא תרתח ולא תחטא. ובכמה מקומות דבר שלמה בחכמתו (קהלת יא י) והסר כעס מלבך. (שם ז ט) כי כעס בחיק כסילים ינוח. [קידושין מ ב] הרגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו. וגם משה רבנו שהיה אב לחכמים ולנביאים, כל מקום שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות. ואפלו אם עשה לך אדם שלא כהוגן, אל תקפיד ולמוד מהלל ענותן זכרונו לברכה. ואף להטיל אימה בתוך ביתו, מצוה להראות עצמו כעסן ודעתו מישבת ורוחו נחה, ואל יטיל אימה יתרה, אך במדה בינונית. ואל יקרע כליו בחמתו, אף לא ישחית כל-מאומה. ויכוף את יצרו מכל אשר יתאוה, אף משיחה בטלה, כי מה יתרון בדברים שלא לצרך, אין זה כי אם הרבות פשע.
<h2>דף ל:</h2>
וישב ולא יפתח פיו עד שישהה מעט, וישים אל לבו לפני מי הוא עומד ומי השומע דבריו. ואז ילבש חרדה ואימה וזיע ורתת.
ויפתח תפלתו על הסדר, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים (ברכות ה' ע"ב) [מנחות ק"י א']. ויתקן מלבושיו, שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל.
<h2>דף לא.</h2>
וכשהוא מתפלל, אל יגביה קולו בתפלתו, אך ישמיע לאזניו מה שיוציא מפיו, ויחתוך בשפתיו כל תיבה ותיבה, ואל יבלען. גם סוף התבות יחתוך להפרידן מהתבה הסמוכה להן, פן יכשל ב-ספרו בגוים את-כבודו, שבחי ירושלים את-יי וכן כל את, ואותו, ואותה, הסמוכות למ"ם, צריך להפרידן זו מזו, וכן אלהיכם, אמת, וכיוצא באלה. ולא יהיה מאריך בתפלתו יותר מדי בצבור, פן יחשבוהו ליהיר ולץ.
<h2>דף לב.</h2>
ויסדר תפלתו, אך לא יעשנה קבע כאדם האומר חק קבוע הוא עלי בכל יום, כך וכך תפלות מוטלות חובה עלי, אלא יעשנה תחנונים לפני המקום.
<h2>דף לב:</h2>
ואל יעיין בתפלתו לאמר, כמה התפללתי בכונה, ראויה היא להתקבל, כי הוא משלשה דברים המזכירים עונותיו של אדם, כי מקטרגים עליו ואומרים, וכי ראוי הוא לכך שתתקבל תפלתו, והלא עשה כך וכך, אך יחשוב בלבבו, כי מאד היה לו לעמוד בתפלה יותר, אולי יכפר אחד מעונותיו הקטנים, ויזכור כי בשר הוא, רוח הולך ולא ישוב, ומה יתרון לו להתגאות במעשיו, הלא לכך נוצר. ואם על כרחו יגאה לבו, ישים אל לבו גאוני עולם שגועו ועברו מן העולם אשר עשו טובה אלף ידות יותר ממנו.
<h2>דף לג.</h2>
במוצאי שבת יבדיל בתפלה ועל הכוס. לא הבדיל בתפלה ובא לעשות צרכיו קדם שהבדיל, יברך, ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול, ויעשה צרכיו. ויסדר שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית, וילוה המלכה בשירות ותשבחות.
<h2>דף לד.</h2>
ועושה שבע כריעות: ישחה בברכת אבות תחלה וסוף, ישחה בברוך אתה במהירות ויזקוף בשם בנחת, וישחה במודים תחלה וסוף, ולא יותר בברכות. אבל כשהוא פוסע שלש פסיעות, נותן שלום בשמאל בתחלה וכורע, לימין וכורע, לפניו וכורע. ותהיה הכריעה כמו שאמרו חכמים (ברכות כח ב) עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה, ועד כדי שיראה אסר כנגד לבו, וזהו בשר ברוחב אסר בין פרק חליות השדרה כנגד הלב. וכשאדם זקוף, מובלע ואינו נראה. וכשהוא שוחה, אז יתפרדו החליות ונראה אותו בשר. ואל יחזור מיד למקומו, פן יחשב ככלב שב על קאו. ולא ירק בתפלתו. ואם נזדמן לו רק, מבליעו בכסותו. ואף לא יגהק (בלע"ז אינטריל"ד), ולא יפהק (בלע"ז בדליי"ר). ואם פיהק, מניח ידו על סנטרו או על פיו. ולא יאחוז מאומה בידו, כי יירא פן יפול מידו ולא יתכון. ולא יתפלל לא כנגד רבו ולא לאחורי רבו.
<h2>דף לד:</h2>
ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו על כל חולי בני ישראל שיתרפאו, ועל הבריאים שלא יחלו ושינצלו מכל נזק, ושיציל הקדוש ברוך הוא את בני ישראל מכל גוים ומרוחות רעות, ומדקדוקי עניות, ומכל מיני פרעניות המתרגשות ובאות לעולם, ושיתיר את כל אסירי עמו, ושיתיר את כל חבלי היולדות, ושישיב ליראתו כל האנוסים ביד גוים, ועל חשוכי בנים שיתן להם זרע טוב וכשר, ועל אותם שיש להם בנים שיחיו ביראת השם. ועל כלם שישמור הקדוש ברוך הוא שארית (תורתו) [עמו], וינקום את נקמתם במהרה בימינו, ועל עם הקדש שישובו בתשובה שלמה, ויקבלם ויחזירם בתשובה שלמה לפניו. ויקרא בכל יום בפרשת ועתה ישראל (דברים י, יב) שכלה יראת שמים, למען יזכור תמיד את הבורא ולא יחטא.
<h2>דף לה.</h2>
וכל מה שיהנה בו מן העולם הזה, בין בפירות, בין בריח, בין באכילה, בין בכל דבר שיהנה, אסור להנות בלא ברכה. ויברך בכל דבר לפניו ולאחריו הברכה האמורה בה על פי רבותינו עליהם השלום. ואם אינו בקי, ילך אצל בקי ללמוד, ואל ישים עצמו כבהמה. ואם לא מצא בקי, ילך ויניח הנאתו, ולא יהנה מן הדבר עד שידע לברך עליו את בוראו כדת וכמשפט. וכשיברך, יכון את לבו לברך את הבורא, ולא כדבר הרגיל בפי אדם לצאת שלא בכונה. וכן לברכת המצות וכל מעשה האדם אשר יעשה, יעשה דברים לשם פועלם ולא מצות אנשים מלמדה ומנהג אבות. ומאד יהיה צנוע באכילתו, ואחר גמר סעדתו יברך ברכת המזון, ואחר כך ישתה מים או יין להשלים מאה ברכות ביום. והכל לשם שמים.
<h2>דף מג:</h2>
אל תתיחד עם שום אשה, אפלו בתך או אחותך, ואפילו פנויה, חוץ מאשתך ואפילו היא נדה ואמך. ואיזהו יחוד, סגור במפתח או במנעול, זהו יחוד האמור בתורה (דברים יג ז) כי יסיתך אחיך בן אמך וגו', ואפילו עם שתי נשים. וטוב לזהר אפלו בפתח פתוח לרשות הרבים משבת עם אשה אחת. אל תשמיע לאזנך במתכוין קול אשה משוררת, כי קול באשה, ערוה. שערה וכל האמור בשיר השירים, ערוה. קול, שער, שנים, צואר, כל האמור בפרשה לשבח. ואסור (לו) להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה לזון עיניו מן הערוה. וכל המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפלו קבל תורה כמשה רבנו מידו של הקב"ה לא ינקה מדינה של גיהנום.
אם תוכיח את חברך, אל תוכיחנו ויתביש (ערכין טז ב), אבל תוכיחנו בסתר. ואפילו מאה פעמים. אל תלבין פני חברך ברבים, כי המלבין פני חברו, דם יחשב לו דם שפך. תדע, דאזיל סמקא ואתי חורא, ואין לו חלק לעולם הבא. ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. אך אם הוכח הוכחת אדם בסתר כמה פעמים ולא קבל, מותר לביישו ולהלבין פניו ולשנאתו ולרדפו עד שיקבל. וכל מי שיש בידו להוכיח ואינו מוכיח אדם עובר, העברה בראשו. ואם הוכיח, אז נפשו הציל.
טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו, (איכה ג') כי טוב לאדם לשאת ולסבול עלו של הקב"ה ולתת מוסרות ומוטות על צוארו להכנס לעבודת בורא העולם. ויזכור את בוראו בימי בחורותיו, ובכל יום ויום יוסיף אומץ ויתחזק במצות בורא עולם, ויכניס אהבתו בלבו, ויחשוב הבורא תמיד לנגד עיניו, ועל ידי כן יתן יראת הצור על פניו, ויכניע לבו, וישפיל קומתו ואת רום עיניו, וילך שחוח, ויתהה על עונות נעוריו, ויבכה עליהם תמיד, וישמור בכל כוחו מחטוא עוד במסתרים, ולא יעשה במחשך מעשיו, ואז יהיה אהוב ונחמד בעיני הבורא וכל רואיו יאשרוהו.
<h2>דף נג:</h2>
ויענה אמן על כל ברכה, כי גדול העונה אמן יותר מן המברך, ופותחים לו שערי גן-עדן. ויהא שמה רבא מברך, יענה בכל כחו בפיו ובכל כונתו. ולא יצא מבית-הכנסת בשעת קריאת-התורה אם לא בין גברא לגברא.
ואם הוא אדם חלוש ורגיל בפת-שחרית, יאכל מיד. ויטול ידיו תחלה בהרבה מים, ולכל הפחות יטול מים רביעית הלוג. ויתן שלש פעמים מים על ידיו, וישפשפן היטב. ושלא יהא דבר חוצץ כי כל החוצץ בטבילה, חוצץ בנטילת ידים. ויגביהן בנטילה, שלא יחזרו מים הראשונים ויטמאו את הידים. וינגבן היטב ויברך על הלחם המוציא. ויתן רוח בין תבה לתבה.
<h2>דף ס:</h2>
אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חיי העולם. בכל בקר בהקיצו משנתו, יזדעזע ויהיה נרתע ונחפר מאימת הבורא בזכרו חסדו אשר עשר לו ואמונתו אשר שמר לו, כי החזיר לו נשמתו אשר הפקיד אצלו, ואז יברך בלבו את הבורא אשר הגדיל לעשות עמו, כי חדש והחליף כחו. ובשומו הדברים האלה אל לבו, תבער אהבת הבורא בלבו, ואז אל יסוב על מטתו דרך עצל, אך במהירות וזריזות יקום מיד. ואם יפגע בו מנול ויוליכנו דרך עצלות, ישיב אמריו לו וישים אל לבו, כי אם יקרא בעל-חוב או אדם אחר אליו, יקום מיד, או מפני כבוד אדם, או מפני רוח שיביא לו חיי שעה, או מיראת הפסד ממון, כמו נפלה דלקה בעיר, יקום מיד במהרה ולא יתרשל. או אם יצטרך ללכת לעבודת המלך, יקום ואל יתרשל, פן יעלילו עליו. או למצא חן בעיני המלך. על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא, שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות, ויירא פן יאחר לבוא. וכל מעשיו יחשוב לעשות לשם-שמים, ולפי כחו ילך בדרכי החכמים, ויהיה נכנע. אל יעמוד ערום ממטתו, אף מישב, כמו שהיה מתפאר רבי יוסי (שבת קיח ב) מימי לא ראו קורות ביתי אמרי חלוקי. אך יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועיו, ואז בקומו יהיה מכסה. ואל יאמר, הנני בחדרי-חדרים בבית אפל, מי רואני ומי מעידני, כי מלא כל הארץ כבודו, לפניו כחשכה כאורה. וילבש בגדיו, ויהיה לו טלית קטן וילבשנו מתחת למדיו, כי עקר מצות ציצית, לזכרון ללבשו תמיד, כי לזכרון המצות נתנה ולמען לא יסור האדם אחרי שרירות לבו ואחרי מראה עיניו המחטיאות את הגוף. והדרך הזה לא ימצא כי אם בלכתו בדרך אשר דברי-ערוה מצויים שם. על כן ילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ ידיו. וטוב להיות זריז לטול ידיו קדם ויברך עובר לעשיתו. וצריך להתעטף מעמד. ואותו טלית קטן, טוב שיהיה כעין סרבל, כי אין בזה פקפוק. וינעול מנעליו של ימין תחלה ואחר כך של שמאל, ויקשור של שמאל ואחר כך של ימין, כמו שאמרו רבותינו (שבת סא א) ירא-שמים יוצא ידי שתיהן, לקים דברי שתיהן, לקים דברי המשנה ודברי רבי יוחנן, כתפליו כך מנעליו. מה תפליו בשמאל, אף מנעליו בשמאל. ומעת קומו להתהלך על הדרך, יכפוף קומתו וישוח ראשו, כי השכינה למעלה מראשו, ולכן נכון לכסות ראשו, ואל יהיה בגלוי-ראש. וילך ויבדוק עצמו בבית-הכסא, ושם יהיה צנוע, אל יגלה עצמו כי אם לפניו טפח ומאחריו טפחים, והאשה מלאחריה טפח ולמפניה ולא כלום. ולא ישתין מעמד, פן יהיו ניצוצות נתזים על רגליו ויראה ככרות-שפכה, אלא יעמוד במקום גבוה או ישתין בעפר תחוח. ואם ישתין מעמד, יזהר פן יאחוז באמה, אלא מעטרה ולמטה לצד הארץ, ואף אם הוא נשוי, כי אחרי אשר הענש גדול כל כך שהוא מביא מבול לעולם, מאד יש לו לאדם להתחזק ולקדש עצמו אף במ0תר לו. וכן רבנו הקדוש מימיו לא הכניס ידיו למטה מאבנטו (שבת קיח ב). וכשישב לפנות, ישב ויגלה, ויכסה ויקום. ואל (יפצר) [יצער] עצמו לפנות בחזק, פן ינתקו שני הכרכשתא ויסתכן. ויקנח בשמאל אבל לא בימין, מפני שמראה בה טעמי-תורה ואוכל בה. ויבדוק עצמו יפה יפה, כי אחרי אשר קרביו ובני-מעיו צריכים לברך את הבורא תמיד שנאמר (תהלים קג א) ברכי נפשי את-יי וכל-קרבי את-שם קדשו, אין נאה להביא בטן מלאה צואה לפני הקדוש-ברוך-הוא רבונו-של-עולם לברכו. וישמור פן ילכלך בגדיו לא במי-רגלים ולא ברעי. אם יש לו יכלת, יהיו לו שני מכנסים. אחד, שלובש בשעת התפלה לבד, למען יהיה נקי יותר בתפלתו. ואם אין לו, יזהר שלא יטנף את (שלו) [שלובש], ויכבסם תמיד להסיר כתמי-הצואה מעליהן. וירחץ בנקיון כפיו כמים אם יש לו, ירחצם יפה יפה ויברך עליהם על נטילת ידים. ובברכת אשר-יצר, ימתין עד התפלה. ואם ברך אשר-יצר, יאמר עמה, אלהי, נשמה שנתת בי, כי היא סמוכה לה, ולפיכך אינה פותחת בברוך. ואז בעת התפלה יתחיל אשר נתן לשכוי בינה, או יחזור ויברך אשר-יצר [לפני אלהי נשמה]. ועל נטילת-ידים יברך בשעת נגוב ידיו ולא בנטילתן. ומיד יברך על מצות ציצית בטלית אשר לבש, אם לא ברך בהתעטפו. ובכל פעם שהוא מתעטף, צריך לברך. ואחרי כן יניח תפלה של יד בזרוע שמאל למעלה מן הפרק שקורין קובד"י בלע"ז מעט, כנגד הלב, ויברך להניח תפלין, ואחר כך ישים של ראש כנגד המח ויברך על מצות תפלין. ואל ידבר בין תפלה של יד לתפלה של ראש. שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך על של ראש שתים, "להניח", ו"על מצות". ותמיד ימשמש בתפליו, בשל יד ואחר כך בשל ראש, למען יזהר להיות בנקיות, כי תפלין צריכין גוף נקי שלא יפיח בהן ושלא יישן בהן. וצריך לברך כשימשמש זמן גדול אחר הנחתן, דקימא לן כרבנן דבי רב אשי (סוכה מו א) דכל אימת דממשמשי בהו מברכי. ומפי מורי הרב רבי שמואל ברבי שניאור שמעתי, דאין צריך לברך משום משמוש אלא כשהן נעקרות ממקומן והוא מחזירן למקומן. ולענין שנה, יש שלשה חלוקים בדבר, כשהן בראשו, יישן בהן שנת עראי אבל לא קבע. וכשהוא אוחזן בידו, לא עראי ולא קבע, פן יפלו מידו. ואם הניחן אצל מראשותיו, יפרוש סודר עליהן ויישן אצלן בין עראי ובין קבע. וכשנכנס לבית-הכסא, חולצן חוץ לארבע אמות, או כורכן ומניחן בכלי תוך כלי בחיקו כנגד לבו.
תשמח ביסורים ותחשוב הכל לטובה בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, וזהו שכתוב (דברים ו ה) ובכל-מאדך. ואל תבעט ביסורים, ותחשוב הכל לטובה. ואמור, כל דעביד רחמנא לטב עביד.
